אנחנו חושבים שהתחושות שלנו מושפעות מהשכל. הרי אנחנו חושבים שאנחנו בסכנה, מזה מגיע הפחד, חושבים שהאדם הזה טוב לנו, מזה מגיעה האהבה…
אבל הדמיון חזק בהרבה. אנחנו משתמשים כל כך הרבה בדמיון.
למשל: כשאני מפחד, מתי אני מפחד? כשמגיע לילה, כשאני לבד בבית, כשאין לי מה לעשות… אבל בכביש מהיר, עם הפלאפון ביד, אני עלול לא לפחד בכלל. הפחד מגיע רק כשהדמיון עובד שעות נוספות. הדמיון הוא הדלק של הרגשות שלנו. הוא מנצח את השכל. אף מקלט, חגורת בטיחות או נשק לא מנצחים את הדמיון. אז איך נוגעים ברגש, מרפאים אותו, איך יוצאים ממצוקה רגשית? נוגעים בדמיון. נכנסים למרחב הדמיון, ויוצרים דמיון אחר. דמיון שהוא לא אוייב, אלא חבר. טיפול ברגש חייב לעשות שימוש בדמיון.
